כשאנו קוראים בחמשת חומשי תורה ובתולדות נדודיהם של בני ישראל במדבר, אנחנו מנסים לשרטט לעצמנו תמונה של החברה המקראית המדברית. אם אכן היה זה סיפור היסטורי, אין לנו אפשרות להניח שהעם הצועד במדבר היה באנרכיה, ויש גם עדויות שלא כך היה: ממהפכת השופטים של יתרו ועד למינוי שבעים הזקנים לסייע לו בעבודת השלטון, ברור לנו שמשה ואהרון הנהיגו מערכת שלטונית מורכבת ומתפתחת, עוד הרבה לפני הכניסה לארץ. וגם אם היה זה מיתוס ספרותי ותו לא, שכן אין היום עדויות ארכיאולוגיות לנדודי העם במדבר, הרי שאנחנו רוצים להשלים לעצמנו את התמונה, ולדמיין לעצמנו אילו חוקים ואילו מנהגים היו נוהגים בקבוצה המסתורית הזו שצעדה עשרות שנים לארץ המובטחת.
אחד הסיפורים המכוננים של הפמיניזם היהודי לדורותיו, וגם של דיני הקניין המקראיים, הוא סיפורן של בנות צלופחד. מדובר בחמש נשים רווקות שאביהן מת ואינן נשואות. ״וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה׳ בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״. (במדבר כ״ז 4-2). ראשית אפשר לשים לב איזה חותם של זעזוע הותירה פרשיית קורח בעם. המגפה שנבעה מחטאיו של קורח ועדתו חיסלה כמעט חמישה-עשר אלף איש, וחשוב לבנותיו של צלופחד לטהר את שמו מכל חטא ולומר שהוא מת בנסיבות לא קשורות לחטאיהם של קורח ועדתו.
מכיוון שלא היו לצלופחד בנים, הוא לא צפוי לקבל נחלה עם הכניסה לארץ. בנותיו מזכירות זאת מכיוון שבפרק הקודם בוצעה ספירה של העם וחלוקה של הנחלות, ״אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ״ (כ״ו 54). בנותיו של צלופחד המת רואות שלא סופרים אותן, פשוטו כמשמעו. הן מקדימות תרופה למכה וטוענות בפני משה: ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ״ (כ״ז 4).
הטענה של בנות צלופחד היא לא רק טענה לרכוש וממון, הנובעים מבעלות על נחלה בחברה חקלאית. זוהי טענה להשתתפות מלאה במשחק הקולקטיבי שנקרא ׳עם ישראל׳. הבעלות על נחלת אביהן היא הזכות לרשת אותו ולהקים שושלת, זכות שנדמה לנו שהיא יסודית, עד שאנחנו נזכרים שנשים מודרות ממנה. בנות צלופחד תמהות על ההדרה הזו ותובעות משהו שנראה להן טבעי, זכותן לרשת את אביהן כשם שזו הייתה זכותן אם הן היו גברים. זה כל-כך טבעי להן, שהן מנסחות את בקשתן בצורת תמיהה ולא בצורת תחנונים.
טענתן של מחלה, נועה, חוגלה, מלכה ותרצה לשוויון זכויות, שימשה להבניית הרעיון הפמיניסטי המודרני בשיאה של הנאורות. כשהם מתבססים על יסודות ׳החוק הטבעי׳ הרומי, דיברו הוגי הנאורות על ׳זכויות מולדות׳, שהמאבק הפוליטי הוא לא זה שמייצר אותן כזכויות חדשות אלא הוא רק זה שחושף את מה שניתן זה-מכבר על ידי אלוהים ומגיע לאדם מעצם טבעו. אולאמפ דה גוז׳, שניסחה לפני כמעט 230 שנה את ׳הצהרת זכויות האישה והאזרחית׳, התייחס לזכות לקניין ולזכויות אחרות כאל מתת-אל טבעית. בלשונה החילונית, זכויות אלה מנוסחות אמנם על ידי בני-אדם, אך ״בנוכחות הישות העליונה ובחסותה״. לטענתה של דה גוז׳, שהצהרתה הוצעה לדיון באסיפה הלאומית של צרפת אך מעולם לא התקבלה, ״אין ליישומן של הזכויות הטבעיות של האישה שום סייגים, זולת העריצוּת התמידית שמעמיד מולה הגבר״. הזכות לקניין היא אחת מהזכויות הללו, היא מוזכרת כבר בסעיף הראשון של ההצהרה, ומוזכרת שוב בסופה: ״זכות הרכוש מקודשת לשני המינים, ביחד או לחוד, ואין להפירה״. זוהי אחת מהזכויות הטבעיות שהדבר היחידי שמונע את קיומן הוא עריצות הגבר, קרי הממסד והתרבות הפטריארכליים.
העובדה שבנות צלופחד מקבלות אישור על תביעתן – לא ממשה חסר האונים אלא מאלוהים בכבודו ובעצמו – מבססת את זכות הירושה של האישה במקרה זה כמתת-אל וכזכות טבעית שמקורה בערכאה העליונה ביותר. ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת. נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״ (כ״ז 7-6). הנכונוּת המיידית של אלוהים להיעתר לבקשתן, היא עדות לחשיבה מתקדמת ביחס לתקופה. לכך מתווספת ההנחיה הבאה, שהופכת את הבת לקודמת בזכות הירושה אפילו לבני-משפחה גברים אחרים: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. וְאִם אֵין לוֹ בַּת, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵין לוֹ אַחִים, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״ (פס׳ 11-8).
יהיה קשה לטעון שהמקרא הוא ספר פמיניסטי. רבים החוקים שמציבים את מעמדה המשפטי של האישה כשונה בתכלית וכנחות מזה של הגבר. אמנם, אפשר לקרוא בתנ״ך קריאה פמיניסטית, אבל צריך להכיר בכך שזוהי השלכה של תפיסות מודרנית על מציאות עתיקה, ושפרשנות כזו אומרת יותר על הפרשן או הפרשנית מאשר על הטקסט. אבל בהחלט אפשר לראות כיצד משפיעים המופעים הנדירים והיפים של שוויון וצדק בתנ״ך, על החשיבה המערבית המודרנית. לולא מחלה, נועה, חוגלה, מלכה ותרצה שעמדו על זכותן לרשת את אביהן ולהיות עצמאיות כלכלית, יתכן שהפמיניזם המערבי המודרני, ובוודאי הפמיניזם היהודי, לא היה נראה כפי שהוא היום.