מה נברא קודם, השמים או הארץ? בבית מדרשם המפורסם של בית הלל ובית שמאי התגלעה, באופן לא מפתיע, מחלוקת. כך בגירסת מדרש בראשית רבה: "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם".
בקריאה ראשונה לא ברור על מה הוויכוח, הרי נאמר בבירור "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א' א'). קודם השמים ואחר כך הארץ. אבל גם בית הלל סומכים את עמדתם על פסוק מהפרשה: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (שם ב' ד'). מכך שכתוב "ארץ ושמים" הם לומדים שקודם נבראה הארץ ואחר כך השמים. והם מסבירים עוד: "מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין (ארמון), מִשֶּׁבָּנָה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים אַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֶלְיוֹנִים".
רבי יהודה בר אילעי מביא לכך עוד ראיה מתהלים (ק"ב כ"ו): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם". לעזרתם של בית שמאי נחלץ ר' חנין ואומר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" — כתוב "והיתה", ולכן היא כבר היתה כשהארץ נוסדה. עוד טיעונים מגובים בפסוקים מופיעים בגירסאות שונות של האגדה.
את המחלוקת מיישבים חכמים באומרם, "זה וזה כאחת נבראו", שנאמר "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו" (ישעיהו מ"ח י"ג). לכאורה פשרה קלה: אלוהים הוא כל יכול, ולכן ברא את שני היסודות הקוסמיים הללו בעת ובעונה אחת. ר' אלעזר מציע הוכחה: "לָמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים 'אֶרֶץ' לְ'שָׁמַיִם' וּפְעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים 'שָׁמַיִם' לְ'אֶרֶץ'? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה". מכאן אולי מגיעה אמירתו החילונית והחתרנית של ביאליק, שהכיר היטב את המדרש וכתב בשירו "בין הארץ ושמים — שנינו שקולים במאזניים".
אבל רבי יוחנן לא מרוצה מהפשרה המשעממת של החכמים ומציע דימוי מורכב יותר: "לַבְּרִיאָה — הַשָּׁמַיִם קָדְמוּ. שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים'. אך לַשִּׁכְלוּל (הבריאה) — הָאָרֶץ קָדְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם'". השמים הם המייצג האולטימטיבי של עולם הרוח, של הנשגב ושל מקום מושבו של השלטון בעולם, שכן בהם לרוב שוכנת האלוהות ובהם גם נמצאים גרמי השמים, שעליהם נאמר "לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם" ו"לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה". ואילו הארץ היא המייצג המקובל לכל מה שהוא חומרי, אנושי ומעשי — "ארצי".
רבי יוחנן מציע כאן אמירה עמוקה על העולם שלנו: לכל יצירה ראשונית צריך קודם כל את עולם הרוח, את הנשגב והנעלה. אולם יצירה לעולם לא תהיה מושלמת בלי הארצי והחומרי — בלי עולם המעשה. לכן הבריאה "משוכללת", כלומר מושלמת, רק כשנברא האדם ולא לפני. בשביל עולם שיש בו שלמות אנחנו זקוקים גם לנשגב וגם לארצי, גם לרוח וגם לחומר. מסיבה זו נתפש האדם בכתבי החסידות כמי שבמעשיו נעשה "שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית", כלומר שהאדם משלים ביצירתו הארצית את מעשה הבריאה.
לפני כמה ימים, בפוסט צדדי בפייסבוק, התגלע ויכוח מר בין שני חברים צעירים שהיו פעילים עד לא מזמן במפלגה. מדובר באחת מהמפלגות הרבות שכוחן נחלש מאוד אחרי סדרת הפיצולים והעריקות שהתרחשו בהקמת הממשלה הנוכחית. הוויכוח נסב על תמונה של מחסן צפוף שהתאספו בו פעילים כדי לארגן בגדים וצעצועים למשפחות שנפגעו מהמשבר הכלכלי. הצעיר השני לא כעס על הצפיפות במחסן בעידן של הדבקה המונית אלא דווקא על אותם פעילים שזנחו את הפעילות המפלגתית ועברו לעסוק בארגון צדקה וסולידריות חברתית. בתקופה כזאת, שחסרה בה כל כך מנהיגות פוליטית ושבה המפלגות איבדו כמעט לחלוטין את בסיסי השטח שלהן, איך מעזים צעירים עם מודעות לנטוש את המוצב ולעבור לפעול בארגון אזרחי שלא עוסק בהחלפת הממשלה?
בסך הכל זה לא ויכוח חדש. אין המון אנשים במדינה שכוחם במותניהם ושיש להם הפריבילגיה להקדיש מזמנם לפעילות חברתית. בדרך כלל הם צריכים להחליט אם הם עוסקים בפוליטיקה של מעלה או באקטיביזם של מטה. האם לעמוד אחר הצהריים בדוכן כדי לחלק פלאיירים או לקיים מפגש שיח בין יהודים לערבים. האם לאייש מוקד טלפוני לקראת הבחירות או להתנדב בבית אבות. תמיד יהיו אלה שנאבקים בעיניים בוהקות למען המפלגה והעם ואלה שמתרוצצים ומתנשפים למען החברה והקהילה.
השאלה ששואלים בית הלל ובית שמאי היא בעצם מהו המוקד של העולם — האם זה האלוהים ועבודת האלוהים או שזו הארץ והעבודה הגשמית, היומיומית. האם צריך לעסוק בנשגב ובנעלה או במציאות היומיומית. ברור מאליו שאין הפרדה מוחלטת בין השניים. מי שעוסק בעולם האלוהי יודע שזה משפיע על המציאות האנושית בדיוק כפי שמי שעוסק בפוליטיקה ושלטון יודע שאלו לא רק דברים שברומו של עולם אלא שיש לכך השפעה על האזרח הקטן. המפגין ברחוב יודע שזהות הממשלה משפיעה עליו אישית, ומי שאוסף מצרכים יודע שזה לא רק ישביע את הרעבים אלא עשוי ליצור בבוא היום מציאות אחרת בתכלית.
השאלה איפה להשקיע את משאבי המעורבות שלנו דומה מאוד לדיון מה נברא קודם, השמים או הארץ. השאלה היא תמיד מה יותר חשוב, מה יותר יסודי. רבי יוחנן בחוכמתו מציע ריבוּד של הבנת המציאות: נכון, הוא אומר, שניהם חשובים, שמים וארץ. גם זה וגם זה הם יסודות העולם. אבל הם משמשים בתפקידים שונים, האחד ליצירה חדשה והשני לשכלול יצירה קיימת. עכשיו רק מוטל עלינו להחליט איפה להתחיל.