דמיינו לכם מנהיגות רבנית שחותרת לעשות טוב בעולם הזה.
מנהיגות רבנית שעומדת על הבעיות החברתיות הקשות והמורכבות ביותר, ומנפיקה מתורת ישראל עמדה של השראה, של בנייה ושל התפתחות.
דמיינו לכם מנהיגות רבנית שלא עוצרת עבודות פיתוח בשבת רק כי זה מספק לה כוח פוליטי. שמבינה את החשיבות של הפרדה בין החלטות מדיניות ובין אמונה דתית. שלא נותנת לחברי הכנסת שלה לעשות בתורת ישראל קרדום לחפור בו, ולא מנצלת את האמונה של מרבית תושבי המדינה כדי להשאיר את כולנו מאחור.
דמיינו לכם מנהיגות רבנית שלא רק מגיבה למה שהעולם החילוני מזמן לפתחה, אלא רואה בשיתוף פעולה ובחשיבה משותפת חלק אינטגרלי מתפקידה.
במשנה במסכת אבות כתוב פעמיים ׳עשה לך רב׳. פעם אחת (פרק א׳ משנה ו׳) מסביר הרמב״ם בפירושו למשנה כי ״הלימוד מעצמו טוב הוא, אבל לימודו מזולתו יתקיים בידו יותר, והוא יותר מבואר. אף אם היה (האדם שנקבע להיות רב) כמוהו בחכמה, או למטה ממנו״. כלומר, תפקידו הראשון של הרב הוא לסייע בלימוד התורה.
בפעם השנייה (פרק א׳ משנה ט״ז) כתוב ״עשה לך רב והסתלק מן הספק״. אני, ופרשנים נוספים עמי, מבינים מכך שתפקידו השני של הרב הוא לסייע בפסיקת הלכה.
אלה הם שני המקורות הקדומים ביותר שיש לנו, להגדרתם של חז״ל את תפקיד הרבנות. אלה מלווים כמובן בהסתייגות הידועה, ״אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות״ (פרק א׳ משנה י׳) שהיא האזהרה המוכרת (ולעתים הנשכחת) להישמר כמו מאש, מן השררה שמביא איתו התפקיד.
המנהיגות הרבנית בישראל חרגה מזמן משני התפקידים הללו, וזה בסך הכל בסדר. המשנה היא לא ספר הדרכה מודרני, והגיוני שתפקיד הרב התרחב והשתנה לאורך השנים. אבל מה שעושים יהודים טובים כשהם מרגישים שהם סוטים מהדרך, זה לחזור למקורות. לכן כשאני קורא את שתי המשניות הללו ואת דברי הפרשנים עליהן, אני מודאג לראות רבים מרבני ישראל מנכסים לעצמם תפקידים שעושים נזק לחברה הישראלית ועושים נזק לדת ולתרבות היהודית עצמה.
מן המפורסמות היא שהדרך הטובה ביותר ליצור אנטגוניזם, היא כפייה. רוצים שהילד יפסיק לרצות שוקולד? תכריחו אותו לאכול שוקולד שמונה פעמים ביום. רוצים למנוע ממנו להיפגש עם חבר שאתם לא אוהבים? ארגנו מפגשים בכפייה, ותראו איך נמאס להם אחד מהשני. כך גם ניכר שהמקומות בהם הציבור החילוני שונא ביותר את היהדות, הם המקומות בהם היא נכפית עליו הר כגיגית. המנהגים האהובים ביותר הם אלה שנעשים מתוך חירות: הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הנסיעה ביום כיפור, שאין אף חוק שאוסר עליה ובכל זאת לא תראו חילונים נוהגים בכיפור כדי ׳להכעיס׳. על הכנסת חמץ לבתי החולים, למשל, היה מאבק איתנים ממושך בשנה שעברה. למה? כי היה איסור. לו היו מבקשים בתי החולים באמצעות שלט מסביר פנים, כנראה שלא היה מתקיים מאבק שמגיע עד בג״ץ. ברגע שכופים, ההתנגדות לא תאחר לבוא – ובצדק.
השבוע פורסם מסמך שחיבר הרב הראשי של בריטניה, הרב אפרים מירביס. אדם אורתודוכסי, בנוף הישראלי אולי אפילו היו מכנים אותו ׳חרדי׳. המסמך נועד לצמצם את הפגיעה בתלמידים להט״ב בבריטניה, לסייע בהתמודדות עם בריונות הומופובית, ביפובית וטרנספובית, ולסייע לתלמידים הנאבקים עם יישוב זהותם המגדרית והמינית ועם זהותם היהודית. ניתן למצוא בו עצות וטיפים לתמיכה בצעירים להט”בים, ועצות למחנכים ולמבוגרים בכלל כיצד לקיים שיחות תומכות עם צעירים להט”ב. המסמך נחתם במילון מונחים להט”בי עכשווי ומידע על שימוש בשפה המתאימה.
הרב אפרים מירביס. מנהיגות רבנית מעוררת השראה.
עכשיו, דמיינו מנהיגות רבנית בישראל שזה מה שהיא עושה. מסייעת לאנשים, מכל המגזרים ומכל קצוות הקשת החילונית-דתית, ליישב את העולם המודרני עם התרבות היהודית. אין פה צורך להתיר הלכתית משכב זכר או כל איסור אחר (עניין הלהט״ב כאן הוא רק דוגמה הרי). ניתן לקיים מנהיגות רבנית שאומרת ״זה אסור, אבל״.
ישנם רבנים היום שעושים זאת, בולט ומפורסם בהם הוא הרב בני לאו, אבל הוא בודד בנוף. מרבית הרבנים שמקבלים משכורת מהמדינה וכתוצאה מכך מרגישים שהם יכולים לומר לכולנו מה לעשות, אינם מהווים מנהיגות רבנית חיובית, אלא מבצרים את תורת ישראל בדל״ת אמותיה של ההלכה ולא רואים כחלק מתפקידם את הצורך ליצור השראה, חיבור והכלה. במקרה הרע הם משתמשים בכוחם התורני להסית ולשסות את הציבור בערבים, במבקשי מקלט, בחילונים ובלהט״ב.
ברוח הימים הנוראים, אסיים בווידוי.
אני עצמי, כאדם חילוני, לא רואה לעצמי צורך ברב. הציווי המשנאי ״עשה לך רב״ הוא עוד אחד מהציוויים הרבים שאני עובר עליהם ביומיום האפיקורוסי שלי.
אבל דווקא הייתי רוצה לעשות לי רב. הייתי רוצה שתהיה לי דמות שמהווה עבורי השראה רוחנית, תורנית ומוסרית. הייתי רוצה, ואני מאמין שאני לא היחידי, שתהיה בישראל מנהיגות רבנית שאפשר לרצות בה, שאינה מעוררת זעם ומדון אלא אהבה והכלה. שגם כחילונים אנחנו יכולים להסתכל עליה ולשאוב השראה, כשם שאנחנו שואבים השראה מגדולים התרבות והרוח.
היום, לצערי הרב, אין רבים כאלה בישראל. מי ייתן ובשנה הבאה תצמח לנו מנהיגות רבנית כזו בישראל.
*****
פורסם גם באתר בינ״ה, א׳ תשרי תשע״ט.