בלשון בני אדם

מה שקדם למבול הגדול הוא שחיתות מוסרית מוחלטת, "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו' י"א). המשנה במסכת אבות מספרת שהריקבון המוסרי הזה לא היה מנת חלקו של דור המבול בלבד אלא של כל הדורות החל מאדם הראשון: "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". גם אחרי המבול המשיכו הדורות לחטוא, שכן המשנה ממשיכה: "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם".

האתוס של קלקול הדורות חוזר גם במדרשים. כך למשל תוהה מדרש בראשית רבה מדוע בסוף פרק ד', כשנותן המספר מעין רשימה גיניאולוגית קצרה, הוא עוצר בהולדת אנוש ולא ממשיך. עונה המדרש "אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ, וְשָׁתַק! אָמַר: עַד כָּאן בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, מִכָּאן וָאֵילָךְ נִתְקַלְקְלוּ הַדּוֹרוֹת וְנִבְרְאוּ קִנְטוּרִין". אם רצינו לשים את ידינו על הנקודה בה נבראו התלונות על השלטון, הרי שאלה נוצרו כבר בדור הרביעי לבריאת האדם.

עוד ממשיך המדרש ומתאר, "אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִשְׁתַּנּוּ בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת: הֶהָרִים נַעֲשׂוּ טְרָשִׁים, וְהִתְחִיל הַמֵּת מַרְחִישׁ, וְנַעֲשׂוּ פְּנֵיהֶם כְּקוֹפוֹת, וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין לַמַּזִּיקִין". הפרשנים מבארים שפניהם של בני האדם נעשו נדמו יותר לקופים, מה שמרמז אולי על התרחקות מסוימת מצלם אלוהים. מאותה הסיבה החלו המתים להרקיב והחלו המזיקים לפגוע בגוף האדם, שני דברים שמצביעים על התרחקות מהאלוהי שבאדם ועל העצמת האנושי שבו.

בפרשת "נח" שני דורות חוטאים ושני עונשים כבדים. אולם יש הבדל מהותי בין העונש של דור המבול לעונשם של אנשי מגדל בבל. נתבונן תחילה בדור המבול.

רש"י מבין את הביטוי "ותִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" כעבירות רכוש וגזל. על "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" אומרים חז"ל במסכת סנהדרין (נ"ז ע"א) שזוהי עבירה כפולה: עבודה זרה ועבירות מיניות, עריות. הנימוקים מתבססים על היקש ממקומות אחרים בהם נעשה שימוש בשורש שח"ת. בפסוק י"ב נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ"; ובספר דברים (ד' ט"ז): "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה". גם "השחתת הבשר" וגם האזכור "זכר או נקבה" בהקשר של עבודה זרה משחזרים חיבור נפוץ מאוד אצל חז"ל בין עבודה זרה והתנהגות מינית פסולה.

מדרש אחר מתאר את היחס של הגברים לנשותיהם. על הפסוק "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים" (ד' כ') אומר ר' עזריה בשם רבי סימון, "כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂין: הָיָה אֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם, אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁהָיְתָה לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֶּי בַּעֲלָהּ, וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְׁקָהּ אותה כּוֹס שֶׁל עֲקָרִים שֶׁלֹא תֵלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה. ככתוב: וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם הָאַחַת עָדָה, דְּעָדָה מִנֵּיהּ (שהסיר אותה ממנו), וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה, שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ". האגדה הזו מעניינת במיוחד כי היא לא מבקרת את סטייתם של אנשי דור המבול מעקרונות הלכתיים של של עריות. היא לוקחת סיטואציה חברתית חוקית ומטיחה ביקורת נוקבת דווקא בממד הנורמטיבי, החפצת הנשים וההתייחסות אליהן כאל פונקציה בחיי הגבר.

חטאם של דור מגדל בבל (המכונים "דור הפַּלָּגָה") לא מצוין בפירוש כמו חטאיהם של דור המבול. "מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל, נִתְפָּרֵשׁ. מַעֲשֶׂה דּוֹר הפַּלָּגָה, לֹא נִתְפָּרֵשׁ", אומר המדרש. במסורת מקובלות כל מיני השערות. היו שאמרו שאנשי המגדל חטאו בגאווה וניסו להגיע לאלוהים. היו שהצביעו על כוונתם להתאגד אל מול הסכנה שבפילוג: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ" (י"א ד').

העמימות בדבר חטאם עוררה כמובן את דמיונם של מספרי האגדה. במדרש מסופר שלעגו לעקרותם של שרה ואברהם: "אָמְרוּ אַבְרָהָם זֶה פִּרְדָּה עֲקָרָה הוּא אֵינוֹ מוֹלִיד"; וכן שקראו תיגר על אלוהים: "וְעַל ה' אֱלֹהֵינוּ אָמְרוּ, לֹא כָּל הֵימֶנּוּ לָבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים — אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ, וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ, וּתְהֵא נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה". הפנטסיה של כותבי המדרש כאן היא זו של מלחמת האדם באלים, כמו במיתולוגיות מוכרות מהעמים השכנים.

דור המבול של המדרשים הוא אם כך דור של גזל וגניבה, של עריות ועבודה זרה ושל החפצה גסה כלפי נשים, ואילו דור הפלגה הוא דור שקורא תיגר על אלוהיו. גם זה וגם זה חטאוּ, גם זה וגם זה נענשו. ובכל זאת תוהה המדרש מדוע עונשם של דור המבול היה כה חריף, השמדה המונית ממש, ועונשם של אנשי מגדל בבל החצופים כה קל?

"אוֹתָן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה נִשְׁתַּיְירָה מֵהֶם פְּלֵטָה", תוהה מדרש בראשית רבה, ועונה: "אֶלָּא דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּגָזֵל, לְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן פְּלֵיטָה, אֲבָל אֵלּוּ (אנשי מגדל בבל) עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת', לְפִיכָךְ נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה". יחסם המחפיר של אנשי דור המבול זה לזה הוא שהכריע את דינם, ואילו אחדותם ואהבתם של אנשי מגדל בבל האחד לשני היא שהצילה אותם מכליה.

פורסם לראשונה בעיתון הארץ