אני מבקש (יותר נכון דורש) ממי שקורא לעצמו/ה איש/אשת שמאל, או אפילו מרכז-שמאל, לקרוא את הטקסט החשוב הזה של בצלאל סמוטריץ׳ (מקור ראשון, 15.11.15). כן, לא טעיתן. הוא ולא אחר. כתב למוסף ׳שבת׳ של מקור ראשון את אחד הטקסטים המעניינים והחשובים ביותר שראיתי לאחרונה. מופת של תיאולוגיה פוליטית משיחית, שיש הרבה מה ללמוד ממנה.
ברשותכן אתייחס לכמה פסקאות.
״סובבה ההשגחה העליונה שהציונות החילונית ניסתה להעמיד חזון והצליחה בצד החומרי. הכלים נוצרו. עכשיו, כך על פי המובא בכתבי הרב קוק, אמורים לבוא אנשי האמונה ולצקת אל הכלים את התוכן, להוסיף את קומת הרוח על גבי הקומה החומרית, להופיע את בחינת משיח בן דוד כהמשך ישיר וטבעי לקומת משיח בן יוסף. אלא שבחיים זה לא עובד כל כך בקלות. לוּ המשל של ה"חזון איש" על העגלה הריקה היה נכון כפשוטו זה היה יכול לעבוד. אבל העגלה החילונית לא חיכתה לנו ריקה. היא הייתה מלאה מלכתחילה, והיא המשיכה להתמלא כל העת, בעולם ערכים שלם שבחלקו הוא רחוק ואף מנוגד לתורה.
כעת, כשאנו מבקשים להופיע על המפעל הציוני את עולם הערכים של התורה ולקרוא לו בשם ה', אנו נדרשים להיאבק עם הערכים הקיימים על הבכורה. כאן מתחילה עבודה שדורשת נחישות מחד וזהירות מאידך.
[…]
יש לנו הזכות המוסרית להיאבק בתוקף על ערכי היסוד של החברה אל מול ערכי שקר הנחזים כנאורים אך מדרדרים את החברה האנושית כולה אל עברי פי פחת. מותר לנו לכבוש עמדות הנהגה בכל התחומים ולהוביל שינויים בלי למצמץ. זו המשמעות של חתירה להנהגה, של לקיחת אחריות ממקום של גאוות יחידה ותחושת שליחות ולא ממקום של גלגל חמישי שחש אסיר תודה על הזכות שהעניקה לו האליטה השלטת לקחת חלק במפעל״.
סמוטריץ׳ מכריז מלחמה על עולם הערכים ההומניסטי והליברלי. פשוט כך. החמור החילוני עשה את שלו, ועכשיו צריך לבנות מעליו את הקומה הבאה. קומת הערכים הדתיים, ההלכתיים, הלאומ(נ)יים. עולם הערכים שייסד את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ***מנוגד לתורה***, ככה ממש. ומה דינם של ערכים שמנוגדים לתורה? נחשו לבד.
מה שמדהים הוא ההנגדה המוחלטת, הקיצונית, שעורך סמוטריץ׳ בין עולם התורה ובין מדינת ישראל החילונית. הקומה שצריכה להיבנות מעל ה״הצלחה החומרית״ של התנועה הציונית, היא מדינת חשמונאי הלכתית לגמרי, המבטלת את ״ערכי השקר הנאחזים כנאורים אך מדרדרים את החברה האנושית כולה אל עברי פי פחת״. רק אני חושב על מצעד הגאווה ו/או הבהמות כשאני קורא את המשפט הזה?
נמשיך.
״ייתכן מאוד שגם שיח הזכויות, שממקם את ה"אני" במרכז ומקדש את החירות והמימוש העצמי, הוא שלב חיובי בדרך להתגלות הנשמה האלוהית של כל אחד ואחד בישראל. לדוגמה, ההתמכרות לחופש וחוסר הרצון הנגזר מכך להיכנס למערכות של מחויבות משפחתית, הם דברים הרסניים ומסוכנים בצד הנגלה אך בהחלט ייתכן שהם משקפים כמיהה לעצמיות פנימית בצד הנסתר. אנשים מחפשים את עצמם, את הנשמה האלוהית שבקרבם. בסוף הם ימצאו אותה ואז הם יגלו שהיא לא סותרת מחויבות לדבר ה' ובכלל זה להקמת משפחה – "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"״.
מי שנאחז בערכים ליברליים ובוחר לחיות מחוץ למסגרת החיים הפטריארכלית, צריך בסך הכל לגלות את האור. הנשמה האלוהית (בפרפרזה על מה שר׳ יהודה הלוי קרא ״העניין האלוהי״) שבכל אחד נחבאת אל הכלים, ותהליכי החיפוש העצמי וחיפוש הנסתר שהולכים וגוברים במאה ה-21 הם בסה״כ תהליכי חיפוש בדרך אל האלוהים של סמוטריץ׳, אלוהי המשפחה עם האבא, האמא והילדים ההטרונורמטיביים.
״איך עושים את זה? זו כבר שאלה חדשה שהתשובה עליה ארוכה ומורכבת. על קצה המזלג – מפתחים תכונות של מנהיגות. בדרך כלל העם הולך אחר מנהיגיו, לטב ולמוטב. ראשונה לתכונות המנהיגות היא ה"דִגְלִיּוּת". דגליות זו, כשמה כן היא – נשיאת דגלים וערכים בכל גובהם, בעוז, בגבורה, לא בפשרנות, ללא גמגום וללא בושה, באמונה ברורה ובהירה בצדקת הדרך. דגליות זו היא תכונה נפשית עמוקה של נאמנות, של חתירה מתמדת לגדלות, לשלמות ולמצוינות, "בשם אלוהינו נדגול", ההיפך הגמור מבינוניות ומהסתפקות במועט״.
אין לי מילה רעה להגיד לסמוטריץ׳ ידידי. הלוואי ואנשי המחנה שלי היו מתייחסים ככה לתפקיד ההיסטורי שלהם בהחלפת השלטון במדינת ישראל. סמוטריץ׳ מבטא את הרוחות הנושבות בציונות הדתית כבר עשרות שנים, וכשאני רואה את בוז׳י מתייצב בגבול הלבנון ומכריז ש״אין אופוזיציה״, או את שלי יחימוביץ׳ אומרת ש״זו איוולת לקרוא למפלגת העבודה שמאל״, אני מבין שבתחום של להיות צודקים אנחנו אולי מנצחים, אבל בוודאי לא בתחום של להיות מנהיגים.
״הדברים נוגעים לשטחי החיים כולם: מצוינות בתורה, מצוינות ביראת שמים, מצוינות בערכי המשפחה, מצוינות בחינוך דתי ותורני, מצוינות בדבקות בארץ קודשנו, מצוינות בנאמנותנו לריבונו של עולם, לתורתו ולמצוותיו, מצוינות של כל איש ואיש במקומו, איש ואיש בשליחותו, בדגלו ובמפעל חייו. כך, ורק כך, נוכל להנהיג. כך, ורק כך, תראה בנו החברה הישראלית מודל אמיתי לחיקוי. וכך, ורק כך, נוכל למשוך אלינו חלקים הולכים וגדלים מעם ישראל, שידבקו בָּעוצמה ובַהתלהבות המוקרנת ממי שמניף את דגליו אל על וצועד בגאון בראש המחנה. אין עשירות במקום עניות וחכמת המסכן בזויה. מי שמניף את דגליו בעוצמה למעלה, לא בעניות ולא במסכנות, מהווה מודל לחיקוי ומשפיע. זו השפעה של דוגמה אישית, של האצלה, של מנהיגות״.
נו, מה אומר ומה אגיד. הלוואי ובצד שלנו של המפה הפוליטית היו מפעמים ככה פעמי משיח.