מכת חושך היא מכה של עיוורון. לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו–שְׁלֹשֶׁת יָמִים. היעדר מוחלט של סולידריות. ליקוי מאורות מוסרי. לא חושך סימבולי של ליל ירח מלא, כי אם אפילה מוחלטת – של ארץ-נהר קדם תעשייתית, בלילה בו אפילו הירח בוש ונכלם מפני המציאות.
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. כשם שמשה הוא מחולל העונש, את ידו נטה ואת החושך המיט – כך בני ארץ מצרים הם מחוללי החטא. חטאם הוא שלא ראו אחד את השני ממטר. שלא התבוננו איש לרעהו בעיניים ולקחו אחריות. שלא ראו שבקרבם מתרחשת עבדות מחפירה, ניצול ודיכוי של עם אחר. בתוך ארצם ישבו לבטח, בעוד מנהיגים המושחת קיים מעמד של תת-אנשים, מופקרים לחסדי הנוגש.
וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם. אורם נבע מאחדותם. מהכוח האדיר לעמוד על שלהם – ולהתנגד. למרוד. האור שנבע ממנהיגותו המוסרית של משה, הקרין על העם – והבעיר את אשר המרד שהתנחלה בלבבות. ויהי אור.
נכתב במסגרת שיתוף הפעולה של בינ״ה ופרויקט 929