לגיטימציה ואחריות | כ״ט בנובמבר

אם ההצבעה באו״ם הייתה מתקיימת היום, האם הייתה מתקבלת ההחלטה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל?

היום הזה, כ״ט בנובמבר, הוא היום בו אנחנו מזכירים שאומות העולם הכירו בזכותנו למדינה עצמאית. היום בו הלאומיות היהודית קיבלה הכרה מידי הלאומים האחרים ונוסדה זכותנו להיות ״אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים״ (כלשון מגילת העצמאות).

אבל מדיניותן של ממשלות ישראל הובילה אותנו להיות אומה מצורעת, מוקצית מחמת מיאוס, שתוצרתה מוחרמת ושזכותה להתקיים מוטלת בספק. אנחנו עוד לא בנקודת הקצה של זה, יש עוד מה לקלקל ביחסי החוץ שלנו, אבל לא עוד הרבה. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לחזון הבלהות של בידוד אמיתי.

והבידוד הבינלאומי הזה הוא לא רק בעייתי לתעשיית ההייטק שלנו או לעצמאות ולפיתוח האקדמי של החוקרות והחוקרים שלנו. הוא גם לא רק צרה כלכלית אדירת מימדים, ולא רק מכה תרבותית קשה מנשוא.

בידוד בינלאומי הוא קודם כל בגידה בציונות. היותה של ישראל מוקעת ומודרת היא גם בגידה ברעיון שישראל צריכה להיות אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. זו בגידה בהרצל שצעד על השביל הארוך שמפריד בין בית ספר ״מקווה ישראל״ ועד כביש יפו-לוד רק על מנת לפגוש את הקייזר וילהלם השני וללחוץ את ידו. זו לא חנופה זולה – זה חמצן לנשימה. הציונות לא יכולה להתקיים אם לא תהיה מוכרת, מקובלת, לגיטימית.

בידוד בינלאומי והקנאות הלאומנית שמובילה אליו הן גם בגידה בתהליך התפתחותה הטבעי והמתמיד של היהדות. היהדות שתמיד שאבה מתרבויות שכנות, שתמיד עימתה את ערכיה עם ערכיהם של אומות העולם, שתמיד ראתה את עצמה ״אור לגויים״ ובמידה מסוימת נתנה לעולם עושר אדיר של אמונה ושל כתיבה – אבל גם קיבלה מהם לא מעט. אבל ממלכה יהודית שמתבצרת בקנאותה – עתידה להיחרב.

אז היום הזה הוא גם יום לחגיגה. הצלחנו לקבל לגיטימציה לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש. האם נקבל על עצמנו את האחריות הכבירה שבקבלת לגיטימציה, ונקיים את שנאמר, ״קדושים תהיו״?

הלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים, אותה אוהבים כל כך להדגיש כאן, מחייבת את ההכרה במחויבותה המוסרית של מדינת ישראל. אין הכרה ללא אחריות. אני מקווה שכולנו עדיין זוכרים זאת.

״קראתי פעם לציונות אידיאל שאין לו סוף, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית." ~ בנימין זאב הרצל

פורסם בפייסבוק

פורסם בקטגוריה קצרצרים, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*